פסק-דין בתיק ע"פ 7647/12

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.10.2012, בת"פ 12746-04-11 (כב' השופט א' ביתן).

           נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה; עבירה של גניבה; עבירה של ניסיון לקשירת קשר לפשע ועבירה של החזקת סכין שלא כדין.

           לפי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין ה- 17 ל- 18 למרץ 2010, בסביבות השעה 01:00, הגיעו המערער ואחר שזהותו אינה ידועה (להלן: האחר) לאתר בנייה באזור ה' באשדוד, בו עבד והתגורר א.ע. (להלן: המתלונן) ונכנסו לחדר בו הוא שהה. בשלב מסוים, התגלע ויכוח בין המתלונן והמערער במהלכו הוציא המערער סכין מכיסו ודקר אותו דקירה אחת בבטן העליונה בצד ימין ודקירה נוספת בזרוע ימין. לאחר מכן, המערער והאחר נמלטו מהמקום והמתלונן פונה באמבולנס לבית החולים "קפלן" כשהוא פצוע ומדמם.

           הדקירה בבטן גרמה לקרע באונה השמאלית של הכבד, לקרע בסרעפת, לדימום פנימי ולהמטומה בריאות והדקירה בזרוע גרמה לחתך. המתלונן נותח, הקרעים נתפרו והוא אושפז להמשך טיפול.

           המערער הודה בעובדות המתוארות במסגרת הסדר טיעון בגדרו תוקן כתב האישום המקורי והוא הורשע בעבירות שנקבע כי הוא ביצע, שהן עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק העונשין. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

           שירות המבחן המליץ בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער להרשיעו ולהטיל עליו עונש של מאסר על תנאי, פיצוי משמעותי למתלונן וצו מבחן למשך חצי שנה.

           ביום 15.10.2012 גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע על המערער את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע וכן חויב לשלם למתלונן פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

           על גזר דין זה ערער המערער שבפנינו. במסגרת הערעור, טוען בא כוחו, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לעובדה כי המערער היה קטין בזמן ביצוע העבירות, את נסיבות חייו, את התהליך הטיפולי שעבר והחיסכון בזמן שיפוטי. בשל כל אלה, לטעמו, יש מקום להקל משמעותית בעונשו של המערער, להימנע משליחתו למאסר ולהסתפק בעונש של חצי שנת מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

           מנגד, תומכת המשיבה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענת המשיבה, הגם שמדובר בעונש שאינו קל וזהו מאסרו הראשון של המערער, הרי שצדק בית המשפט המחוזי בהשיתו את העונש שהולם את חומרת המעשים ונסיבותיהם. לטענתה, מעשי המערער חמורים מאוד. המערער שלף סכין מכיסו ודקר בה את המתלונן בבטנו ובזרועו. המתלונן נותח בהרדמה מלאה ואושפז בבית החולים פעמיים. הדקירה שדקר המערער את המתלונן יכולה היתה להביא למותו.

            לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את הצדדים, כמו גם את נציגת שירות המבחן לנוער, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי כך שעונש המאסר בפועל יופחת לשנה אחת בלבד, וכל זאת כפי שיפורט להלן.

           הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל(3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009, פסקה 11)).

           השימוש בסכין על מנת לפתור סכסוכים היא רעה חולה במחוזותינו ובתי המשפט מצווים לנקוט יד קשה במקרים כגון אלה.

           מעשיו של המערער חמורים הם. בשל ויכוח בינו לבין המתלונן, שלף סכין, דקר את המתלונן בבטנו ובזרועו וגרם לו לפגיעות קשות כפי שתואר בכתב האישום.

           מתסקירי שירות המבחן עולה, כי המערער, יליד אוגוסט 1993, הוא בן זקונים למשפחה בה זוג הורים ו-7 ילדים. המשפחה עלתה ממרוקו בשנת 1996 וההורים התקשו להשתלב בארץ וחוו משבר כלכלי שהשפיע עליהם. המערער התקשה לתפקד במסגרות החינוכיות. יכולותיו הלימודיות הנמוכות, חוויית הכישלון אל מול הצלחת יתר אחיו והפער המנטאלי בינו בתור מי שגדל בארץ לבני משפחתו שגדלו במרוקו, הביאו אותו לריחוק רגשי בינו לבין משפחתו.

           שירות המבחן הכין עבורו תכנית טיפולית שכללה אבחון פסיכולוגי, שיחות פרטניות, השתתפות בקבוצה לשליטה בכעסים והשתתפות בפרויקט "דרך המלך" של עמותת על"ם, הכולל שילוב בתעסוקה וחונכות אישית.

           מהאבחון הפסיכולוגי עלה כי המערער בעל יכולת קוגניטיבית גבולית. עלו קשיים בתחום השפתי, הויזומוטורי ובתהליכי חשיבה ועיבוד מידע. עלו חסרים בידע ובהבנה חברתית ונמצאה יכולת נמוכה להתבוננות פנימית ולהתמודדות במצבי לחץ, בהם נוטה המערער לעוות תפיסת המציאות.

           כמו כן, המערער השתלב בפרויקט "דרך המלך" במסגרתו שולב בעבודה במלון "המלך דוד" בירושלים. בחודשיים האחרונים של עבודתו שם חל בו שינוי משמעותי לטובה, הוא התמקצע בתחום האינסטלציה, חש מסופק וראה עבודתו זו כהמשך מקצועי לחיים נורמטיביים. יתרה מכך, הוא אף היה בקשר קבוע עם חונכת מתנדבת מעמותת על"ם והקשר ביניהם היה מאוד משמעותי. מאז שנעצר, הוא החל בתהליך טיפולי שיקומי רציף של שנה וארבעה חודשים.

           לעניין הטיפול השיקומי במערער בעת מאסרו - מדובר באדם המבקש טיפול וזקוק לו. על מנת שהמערער לא ישוב לסורו, יש מקום להעניק לו את הטיפול השיקומי המתאים לו. ראוי, אפוא, כי רשויות בתי הסוהר יערכו באופן המתאים להענקת טיפול שיקומי ומקצועי לאסירים הזקוקים לכך ובמיוחד לאסירים הקטינים, כגון המערער, עוד בעת ריצוי עונשם בין כתלי הכלא, הן בשל האינטרס האישי - על מנת לאפשר להם לטפל בבעייתם באופן מקצועי ויעיל ואולי להבין את הפסול שבמעשיהם, והן בשל האינטרס הציבורי - על מנת להפחית את המסוכנות הנשקפת מהם לציבור, עת יצאו לחופשי. ויפה שעה אחת קודם.